הדור האחרון : האוטופיה של הטבע 

"מפת העולם שאין בה ציון לארץ 'אוטופיה', אינה ראויה שנביט בה, שכן אין בה ציון של חוף המבטחים הנצחי של האנושות" (אוסקר ויילד)

מאפלטון ועד ג'ון לנון, האמינו רבים באפשרות שחברה מושלמת אכן תוכל לקרום עור וגידים ולהתגשם ביום מן הימים. אך אין ספק כי במציאות הצינית של החיים המודרניים, דרושה מנה גדושה במיוחד של נאיביות דון-קישוטית, כדי להמשיך לאחוז בחלומות "הזויים" שכאלו. ובאמת, אחרי שחזינו בקריסת המשטרים הקומוניסטיים, במפלתם של הקיבוצים ובקמילתם של ילדי הפרחים, אין פלא שהאמון בסיכויי השינוי התרופף. אפילו "החלום האמריקאי" הגדול, חזון השוק החופשי המצליח והמשגשג שנרקם בעבר, הולך ומתפורר כעת לנגד עינינו, ואפילו ג'ורג' בוש הבן כבר מתחיל להבין זאת. האם אנו עומדים בפתחו של עידן חדש נטול אוטופיות? עידן ללא תקווה, ללא חזון, ללא אופק עתידי אופטימי?

לא בהכרח. השמועות על מות האוטופיה היו אולי נכונות, אך מוקדם עדיין להספיד את התקוות שעומדות מאחוריה. ייתכן מאוד שדווקא מתוך השממה האידיאולוגית שהולכת ומתפשטת כעת בעולם תצמח לה גישה חדשה וריאלית יותר לבניית החברה העתידית.

הכתבים הגנוזים

"הנה תעינו במדבר יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב... ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויהיו מאושרים" (בעל הסולם, כתבי "הדור האחרון")

במילים הפשוטות הללו הפליא בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, לתאר את מצב האנושות הנוכחי, אנושות העומדת בפני "בצורת" רעיונית שכמותה לא נודעה בעבר. אף על פי כן, היו צריכות לעבור כמעט 60 שנה לפני שתתברר כל צורכה מידת הדיוק שבהן. 60 שנה שבהן הבנו בהדרגה כי אובדן הדרך, הבלבול והמבוכה אינם בעייתה הפרטית של מדינה זו או אחרת, אלא חלק מתהליך חובק עולם. תהליך שאת תוצאותיו ההרסניות ביקש בעל הסולם למנוע מבעוד מועד.

לא רבים יודעים שבעל הסולם הותיר אחריו מעין "צוואה" רוחנית מיוחדת שפורסמה שנים רבות אחרי מותו. לאחר שהשלים את מפעליו הגדולים: כתיבת פירוש "הסולם" לספר הזוהר של הרשב"י והכנת ביאור מפורט לכתבי האר"י בשם "תלמוד עשר הספירות", הוא ניגש לכתוב את החיבור מרחיק הלכת ביותר בתולדות הקבלה - כתבי "הדור האחרון". הוא הרגיש כי כבר הגיעה העת להסביר את המבנה הנכון של חברה שמתנהלת על פי עקרונות רוחניים ואת תפקידו של כל אחד מהפרטים בה. למעשה, הייתה זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שמקובל הצליח לבטא את השגתו הרוחנית הגבוהה בשפה כה פשוטה, מוחשית ורלוונטית לימינו.

ביצירתו תיאר בעל הסולם חברה הרמונית, שמבוססת על נתינה ודאגה לזולת ולכן מצויה באיזון מתמיד עם הטבע. כתביו ממחישים לנו את מה שמגלה אדם שמתעלה להרגשת המציאות הרוחנית, וחושפים בפנינו את הרובד הנסתר שלה. במידה רבה הם מאפשרים לכל אחד מאתנו הצצה חטופה אל תמונת החיים השלמה, או אם תרצו, אל מה שצופן לנו עתידנו הטוב. אך אין מדובר בתסריט דמיוני או פנטזיה רומנטית כלשהי. בפני המקובל שמגלה את העולם הרוחני נפתחת גישה ישירה אל מציאות פוטנציאלית שעדיין לא התגשמה בפועל. לכן, על אף שאנו תופסים את הדברים כאירועים שעתידים להתרחש, עבור המקובל הם ממשיים כאן ועכשיו.

אם נבחן כיצד שלב אחר שלב מתגשמים דברי בעל הסולם, ועד כמה הוא חזה במדויק את עתידנו הנוכחי עוד בשנות הארבעים, נגלה שלצד התחושה האוטופית משהו שמעוררים הדברים, דבריו נטועים ביסודות מוצקים ומבוססים על גישה רציונלית ביותר.

קרש קפיצה רוחני

"מצאנו הזדמנות להסתכל בתנאי החיים של הדור האחרון, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה... ויהיו משתמשים רק בצורה של 'השפעה לזולתו' ולא כלל בצורה של 'קבלה לעצמו'... אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה..." (בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם")

אז מה כל כך מיוחד בחברה שתתבסס על עקרונות רוחניים? בלב לבו של השוני קיים הצורך לשנות את התכונה האגואיסטית הטבועה בנו לתכונת הנתינה לזולת. אך כדי שנוכל לוותר על הדאגה הבלתי פוסקת לעצמנו, נזדקק לאחרים שידאגו לנו באותה מידה שאנו נדאג להם. מערכת היחסים המשפחתית והחמה הזאת מכונה "ערבות", והיא מאפשרת לאדם לפרוץ לתוך ממד חדש של טבע הקיום, ולגלות מישור אחר לגמרי של ידיעה והרגשה. בשונה מן האוטופיות האחרות שנרקמו במהלך ההיסטוריה, חברת "הדור האחרון" אינה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי בלבד, מעין "קרש קפיצה" לעולם הרוחני. אך לפני ההמראה, יהיה עלינו לבנות תחילה את כן השיגור החברתי בהקפדה ובדיוק מרבי.

דת האהבה

מתוך המסמך המרתק שמתפרס על פני עשרות עמודים, נציג כאן בקצרה כמה מן העקרונות הרוחניים של בעל הסולם שינחו את חברת "הדור האחרון".

• אהבה - את החברה העתידית נייסד על בסיס של אהבה. זו אותה אהבת הזולת שהייתה אבן היסוד של עם ישראל עוד מימי אברהם, והיא שקיבצה אותנו יחדיו תחת הר סיני. בעל הסולם מדגיש כי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", יהפוך בסופו של דבר להיות יסוד אוניברסלי לקיומה של האנושות כולה.

• דת - הדת הכללית בעולם, על פי בעל הסולם, תהיה דת המבוססת על נתינה ואהבה לזולת. אם אומה כלשהי תביע רצון להצטרף לחברה העתידית, וחבריה יסכימו לקיים את חוקיה, היא תהיה רשאית להמשיך ולקיים את הריטואלים ואת המנהגים שמקובלים בתרבותה.

• אין כפייה ברוחניות - בחברה שבה פועלים מאהבה אין צורך בכפייה, בלחץ או בדיכוי. אוסף האנשים שיניעו את התהליך יהיה אלה שכבר התעורר בהם הצורך הפנימי להקים חברה אחרת. מתוך הבנת חשיבות החברה הם יתחברו עם אנשים שבהם קיים צורך דומה, זאת על מנת ליצור מסה קריטית שתביא להתפתחות רוחנית כללית. אנשים אלה ירצו כבר לנסות ולקיים את חייהם הגשמיים, היומיומיים, בהתאם להשגתם הרוחנית...

• שוויון - כמו במשפחה שבה חולקים בני הבית את הנטל המשותף ומשקיעים כל אחד את מרב המאמצים, כך יהיה גם בחברה העתידית. לכל אחד מבני הבית יש תפקיד: האחד מפרנס, השני דואג לצרכים אחרים של בני הבית וכן הלאה. השוויון בין הפרטים לא יתבטא בכמות האוכל שיקבל כל אחד או במספר השעות שיעבוד; העיקרון הרוחני שיוביל את השוויון הוא שכל אדם ישאף להשקיע את מיטב הכוחות שלרשותו לטובת החברה. במקביל לכך, צרכיו ההכרחיים ימולאו ללא קשר לכמותם.

• אותות כבוד - אנשי החברה העתידית יאמצו כעיקרון יסוד את הנתינה לזולת. בחברה כזו ההזדמנות לתת לזולת היא בעצמה השכר הגבוה ביותר, כי כך משתווה האדם לכוח העליון. במקביל יש להגדיל בחברה את חשיבותו של ערך הנתינה לזולת. אם החברה תכבד את הערך הזה יהיה לאדם קל יותר לקיים אותו.

• מנהיגות ודוגמה אישית - הנהגת "הדור האחרון" תכלול אנשים שכבר מרגישים את המציאות הרוחנית ומבינים כיצד לקיים את חוק הנתינה לחברה. הם יהיו מחויבים לספק דוגמה אישית להתנהגות על פי חוקי הנתינה.

אם נרצה אין זו אגדה

ייתכן שהמבנה העתידי שאותו מציע בעל הסולם נראה עדיין רחוק ובלתי אפשרי לביצוע, אך כדאי שנזכור כי האנושות מתקדמת כעת בקצב מסחרר לקראת מציאות חדשה לחלוטין. משבר הבנקים שפרץ לאחרונה בארצות הברית הותיר את רישומו על העולם כולו, והוכיח בפעם המי יודע כמה כי "אפקט הפרפר" הוא הרבה יותר מאשר סתם קלישאה. ככל שנוקפות השנים, אנו מגלים בעל כורחנו את הקשר הפנימי ההדוק שמחבר אותנו זה לזה, כמו תאים בגוף אחד. "תכנית החילוץ" האמתית שאנו מחפשים, חייבת אפוא לכלול פתרון גלובלי כללי, שיחדור ליסודות הפנימיים של המשבר. מודל "הדור האחרון" נועד בדיוק למטרה הזו, כיוון שהוא נבנה מתוך הכרה שהתלות ההדדית בינינו מעוגנת בחוקי הטבע עצמם, וכי הדרך היחידה להצליח ולשגשג היא לחיות באיזון ובהתאמה מלאה עמם. כאשר נתחיל בכך, נופתע לגלות עד כמה החוקים הללו יכולים לעבוד לטובתנו דווקא ולסחוף אותנו בקלות לחוף המבטחים הנצחי שאליו אנו מייחלים.